בש"פ 2841/13

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורו של ראש עיר לשעבר על החלטה שאסרה עליו לשוב לתפקידו במסגרת תנאי שחרורו בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו בגין מספר עבירות שביצע בעת שכיהן כראש עיר. העבירות כללו סחיטה, איומים, תקיפת עובד ציבור, שוחד ומרמה. ראש העיר נעצר ולאחר מכן שוחרר בתנאים מגבילים שמנעו ממנו בפועל לשרת. פסק הדין מבהיר את הבסיס המשפטי להגבלת עיסוקו של נאשם בתקופת קדם המשפט ומאשר את סמכותו של בית המשפט להוציא צווים כאלה כדי למנוע שיבוש הליכי משפט והישנות עבירות, במיוחד כאשר התפקיד המדובר קשור לביצוע העבירות. היא מדגישה כי יש להפעיל סמכות זו תוך התחשבות בעקרון המידתיות ובהשפעה על פרנסתו של הנאשם. פסק הדין בוחן החלטות קודמות הנוגעות לעניינו של ראש העיר ומגיע למסקנה כי הן אסרו עליו במשתמע לחזור לתפקידו. היא מוצאת כי למרות שינוי הנסיבות וההקלות בחלק מתנאי השחרור, הרציונל המרכזי למעצרו ולהרחקתו מתפקידו נותר תקף. הסכנה לשיבוש הליכי משפט והסיכון להשפעה על עדים עדיין קיימים בשל אופי העבירות המיוחסות. הערעור, בבקשה להפוך את ההחלטה ולאפשר לראש העיר לחזור לתפקידו, נדחה. הכרעת הדין גם מבדילה את המקרה הנוכחי ממצבים שבהם עובדי ציבור שהוגש נגדם כתב אישום ממשיכים לכהן מבלי שצפויים להם מעצרים או תנאי שחרור מגבילים.