ע"א 22828-04-15

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך חוזי על מגבלות השימוש בחנות הממוקמת במתחם מסחרי. חוזה הרכישה המקורי אסר על שימוש בחנות למכירת מזון, דבר שנקבע עוד יותר בחוזה עם העברת הבעלות בחנות. המערערת, שהסכימה להעברה, ביקשה לאכוף הגבלה זו. מנגד, טענו המשיבים, הבעלים החדשים של החנות, כי הסעיף המגביל אינו מחייב. בית משפט קמא צידד במשיבים, והוביל את המערער להגיש ערעור. שאלת המפתח הייתה האם סעיף 3(3) לחוק ההגבלים העסקיים, הפוטר הסדרים מסוימים מלהיחשב כומבלים, חל במקרה זה. פסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן על ידי השופט שבח והוסכם על המשנה לנשיאה ענבר והשופט שוחט, בחן בדקדקנות את לשון החוק, את כוונתו החקיקתית ואת תכליתו. היא הגיעה למסקנה כי החריג אכן צריך לחול במקרה זה, שכן כוונת החקיקה הייתה לעודד גיוון במרכזים מסחריים וליצור תמהיל עסקים מאוזן. לפיכך התקבל הערעור, ובית המשפט הוציא צו מניעה האוסר על המשיבים להפעיל עסק מזון בחנות, החל מ-90 יום מיום מתן פסק הדין. פסק הדין מרחיב את פרשנותו של סעיף 3(3) ומרחיב את תחולתו גם על רכישת זכויות בעלות, ולא רק לזכויות משניות. יתר על כן, בית המשפט הציע כי ניתן יהיה לבחון מחדש את הסעיף המגביל אם הנסיבות ישתנו באופן משמעותי, תוך שימוש בשיקול הדעת הקבוע בחוק להימנע מאכיפתו מ"טעמים כבדי משקל". יש לציין כי לשני הצדדים ויתרו על הוצאותיהם בשל תרומתם לייעול הליך השימוע.