ת"א 19195-02-18

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב חוב ארנונה הנובע מנכס עסקי, ובפרט מאולם אירועים, הממוקם ברחוב תוצרת הארץ 13 בתל אביב. התיק נועד לקבוע את הצד האחראי לחוב זה. זכויות החכירה בנכס שייכות לרנה רכניץ, אשר השכירה את האולם לנתבעים 3 ו-4, יחד עם שני אנשים נוספים. עם זאת, חוזה השכירות הועבר לחברה, בורדל בע"מ (הנתבעת 1), שהוקמה על ידי השוכרים. בהמשך לכך, השכיר בורדל את הנכס בשכירות משנה להרד אחזקות בע"מ, הידועה גם בשם סאונד (הנתבעת 2). במהלך תקופת חכירת משנה זו הצטבר חוב הארנונה. פסק הדין בוחן את תוקפן של העברות חכירה אלה ואת השלכותיהן על חבות המס. השופטת קובעת כי העברת החזקה מהדיירים המקוריים לבורדל בע"מ הייתה תקפה, כפי שהייתה צפויה בהסכם השכירות הראשוני ועמדה בתנאיו. לפיכך, נאשמים 3 ו-4 אינם חייבים אישית בארנונה לאחר ההעברה. עם זאת, השופט מוצא פגם בשכירות המשנה מבודל לסאונד, שכן היא נערכה ללא הסכמת המשכיר, רכניץ, דבר המהווה הפרה של הסכם השכירות וחוק השכירות וההלוואות. כתוצאה מכך, בורדל נותרה חייבת בארנונה לאורך כל תקופת חכירת המשנה לסאונד. כמו כן, השופטת מדגישה כי הוראות הסכם השכירות וחוק השכירות לעניין העברת חוזי שכירות צריכות לחול גם על חיובי ארנונה. למרות שהתובע קיבל את התנגדותו, שהביאה להשבת החזקה בנכס לסאונד, השופט מגיע למסקנה כי אחריותו של בורדל לארנונה נמשכת. כתוצאה מכך, בורדל בע"מ אחראית לכל חוב הארנונה, ביחד ולחוד, מרגע שהחוב החל להצטבר בשנת 2013. באשר לנתבעים 3 ו-4 מחליטה השופטת כי לא ניתן לבסס את אחריותם האישית אך ורק על סמך חשבוניות שהוצאו על שמם על ידי רכניץ. השופט מציין כי ייתכן שהחשבוניות נבעו מזכותם של השוכרים להקים חברה על פי הסכם השכירות. בנוסף, מציינת השופטת כי גם התובעת, בהחלטה קודמת, לא חייבה אותם אישית. לפיכך, בהיעדר כל ראיה משכנעת אחרת, נאשמים 3 ו-4 אינם חייבים אישית בחוב הארנונה. סיכומו של דבר, התביעה נגד בורדל בע"מ (הנתבעת 1) מתקבלת, ומטילה עליהם את האחריות לחוב הארנונה שנצבר במשך כל התקופה. מנגד, התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4 נדחית, כאשר השופט בוחר שלא להורות על הוצאות, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה. השופט מורה לחברת בורדל בע"מ לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, כאשר הסכום המדויק יחושב בהמשך.