ע"א 206/87

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ערעור אזרחי וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בעניין רשלנות רפואית. המשיבים, אלמנתו ויורשתו היחידה של המנוח ד"ר מאיר אדיסון, תבעו את המערערים, את בית החולים ואת עובדיו, על כך שלא אבחנו את סרטן הריאה של המנוח במועד. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים ופסק להם פיצוי בסך 80,000 ₪ לצד שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. המערערים ערערו על פסק הדין וטענו כי רשלנותם לא הייתה הגורם למותו של המנוח בשנת 1985, וכי הפיצוי שנפסק לאלמנה היה מופרז. עוד טענו כי האלמנה, היורשת היחידה, לא הייתה צריכה לקבל פיצוי נוסף בגין כאב וסבל. מנגד, טענו המשיבים כי קביעת בית המשפט את שיעורי הפיצוי נמוכה מדי. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את הראיות והטענות, מצא כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין רשלנות המערערים היה מוצדק. הוסכם כי הימנעותם של הרופאים מביצוע בדיקות נוספות, כפי שהמליץ הרדיולוג, מהווה רשלנות רפואית. עם זאת, בית המשפט העליון הלין על חלק משיקוליו ושיקוליו של בית המשפט המחוזי בנוגע לפיצוי שנפסק למשיבים. באשר לקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין המוות, אישר בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ניתן היה לגלות את הסרטן בשנת 1980 אילו נקטו המערערים זהירות סבירה. בית המשפט הדגיש כי על הרופאים מוטלת החובה לחקור ולברר באופן אקטיבי מצבים רפואיים, ואי עשיית כן במקרה זה מהווה רשלנות. בעניין הפיצויים קבע בית המשפט העליון מספר פסקי דין חשובים. בית המשפט קבע כי כל הטבה שקיבלה האלמנה כיורשת, לאחר מות בעלה, יש לנכות מהפיצויים שנפסקו לה כתלויה, למעט התקופה שבה היה צורך שהמנוח לא יישאר בחיים. עוד קבע בית המשפט כי הפסד הכנסתה של האלמנה מהעסק המשותף עם בעלה, שחדל לפעול עקב מחלתו, לא היווה שיקול תקף בקביעת הפיצוי שלה, שכן הוא לא נבע מקשר הנישואין או מהתלות המשפחתית. בית המשפט העליון קבע כי הסכום של 60,000 ₪ שפסק בית המשפט המחוזי לאלמנה מופרז ויש להפחיתו ל-30,000 ₪. סכום זה שיקף חישוב מדויק יותר של הפסדי האלמנה, תוך התחשבות בהכנסותיה הצפויות של המנוחה ובהכנסותיה שלה, וכן בהטבות שקיבלה מהעיזבון. בנוסף, קבע בית המשפט כי יש לנכות מהפיצוי שנפסק לאלמנה, כיורשת יחידה, פיצוי שלא ממוני בסך 20,000 ₪ שנפסק לה כתלויה, שכן מדובר בגמלה שהתקבלה עקב פטירת המנוח. לסיכום, בית המשפט העליון קיבל את הערעור, תיקן את סכום הפיצוי ל-30,000 ₪, ודחה את הערעור שכנגד. המשיבים חויבו לשלם למערערים הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.