עת"מ 20761-10-11

תקציר

העותרים, האגודה לזכויות האזרח וכמה דרי רחוב, טענו כי עיריית תל אביב ומשטרת ישראל מתנכלות לחסרי בית ומחרימות את חפציהם כדי להרחיקם מהמרחב הציבורי בו שהו. הם ביקשו מבית המשפט להוציא צו האוסר על המשיבים להוציא בכפייה חסרי בית משטחים ציבוריים שונים ולהחרים את ציוד הלינה שלהם. העירייה טענה כי היא אינה נוקטת מדיניות של פינוי דרי רחוב, אלא מציעה להם סיוע. כמו כן הייתה לה סמכות להחרים ציוד אישי על פי חוקי עזר עירוניים. מנגד, טענה המשטרה כי בסמכותה הכללית להגיב לחשש לביצוע עבירות. בית המשפט דחה את העתירה נגד המשטרה, שכן מצא כי היא אינה מפנה חסרי בית או מפנה את חפציהם, אלא נענית לקריאות לסיוע. עם זאת, בית המשפט קיבל את העתירה נגד העירייה. בית המשפט קבע כי בעוד שלעירייה יש סמכות לפעול נגד ציוד של חסרי בית מכוח חוקים הנוגעים לשמירה על הסדר והניקיון, יש להפעיל סמכות זו באופן מידתי וביחס לזכויות היסוד של חסרי הבית, לרבות כבודם, חופש התנועה שלהם וזכויות הקניין. בית המשפט הדגיש כי העירייה לא צריכה להשתמש בחוקים אלה כדי להפריד או להעביר חסרי בית ממקום למקום. העירייה הורתה שלא להרחיק חסרי בית או לגרום להם לעזוב את המרחב הציבורי, או להחרים את ציודם הדרוש לפעולות קיום, אלא אם כן היה יסוד סביר להניח שהנכס נטוש או מהווה סכנה מיידית לבריאות הציבור או לשלומו. כמו כן נדרשה העירייה לגבש נוהל המפרט את הנסיבות שבהן תפעיל את סמכותה, ויבטיח הגנה על זכויותיהם הבסיסיות ביותר של חסרי הבית. לבסוף, הוטלה על העירייה האחריות להוצאות העותרים, בסך 30,000 ₪, בשל החשיבות של הבטחת נגישות לצדק לקבוצות מוחלשות.