ת"א 20346-03-17

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בתביעת רשלנות רפואית שהגישו התובעים, בעל ואישה, כנגד הנתבע, מרכז לרפואה דחופה, בעקבות מותה המצער של האישה ומותו של עוברה. המנוח ביקר במרפאתו של הנאשם עקב קשיי נשימה, נזלת, חום ושיעול קל. לאחר שבדק אותה, הרופא המטפל שחרר אותה עם הנחיות למעקב אצל רופא משפחה תוך יומיים ולחזור מיד למרפאה במקרה של החמרה. התובעים טענו כי הרופא המטפל התרשל באבחון ובטיפול במנוחה, וכי רשלנות זו הובילה למותה ולמותו של עוברה. הם הצביעו על מספר מחדלים לכאורה, ובהם אי אפיון כאבי החזה של המנוחה, הזמנת צילום חזה, בדיקת מספר נשימותיה ומתן התרופה טמיפלו. בית המשפט בחן בדקדקנות כל אחת מטענות התובעים ואת ההתוויות הרפואיות בעת ביקורו של המנוח. נמצא כי חלק ממעשיו של הרופא המטפל אכן היוו רשלנות, לרבות אי ביצוע בדיקה נאותה של הדופק, לחץ הדם וספירת תאי הדם הלבנים של המנוח, וכן היעדר הליך מסודר לטיפול בנשים הרות. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי התובעים לא הוכיחו קשר סיבתי בין רשלנות הנתבע לבין התוצאה הטרגית. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי המנוחה לא מילאה אחר הוראות הרופא המטפל לפנות להמשך טיפול רפואי לאחר שחוותה החמרה במצבה. לו הייתה ממלאת אחר הוראות אלה, סביר להניח שניתן היה להציל את חייה ואת חיי עוברה. לפיכך, נותק הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבע לבין הנזקים. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי התובעות לא הוכיחו כי להפרות הנטענות בנוגע לבדיקת העובר או לצורך בייעוץ גניקולוג הייתה השפעה כלשהי על התוצאה. בסופו של דבר החליטה השופטת לדחות את התביעה, תוך שהיא מדגישה כי היעדר קשר סיבתי עובדתי מייתר כל דיון בסיבתיות משפטית. למרות הפיטורים, בחרה השופטת שלא להטיל הוצאות משפט על התובעים, בהתחשב בסטייה של הרופא המטפל מסטנדרט הטיפול הסביר ובצערם העמוק ובאובדנם של התובעים. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, והוא נצטווה להתפרסם ללא זיהוי התובעים.