ע"פ 462/80

תקציר

המערער, שעבד כמנהל חשבונות ראשי במפעל שמיכות, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשני סעיפים. הראשון היה זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף, על סמך מסמך מודפס שהציג למעסיקיו, תוך התחזות להעתק חוזר רלוונטי, שבעקבותיו קיבל הוצאות רכב. השני קשור למכתב שכתב לחברת ביטוח, בו מסר מידע כוזב על שכרו החודשי, שהוביל את החברה לגבות תשלום יתר מהמפעל בגין השתתפותו בפרמיית ביטוח המנהלים של המערערת. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו גם בקבלת כספים במרמה בנסיבות מחמירות והפרת אמונים. המערער ערער לבית המשפט העליון, שאישר את הזיוף ואת האישומים הקשורים לחוזר. עם זאת, בית המשפט העליון ביטל את ההרשעה בזיוף ושימוש במסמך מזויף הנוגע למכתב לחברת הביטוח. בית המשפט מצא כי אמנם תוכן המכתב היה כוזב והמערער לא היה מוסמך לכתוב מכתב כזה, אך לא ניתן לומר כי המכתב זייף את זהות מחברו, שכן הוא נכתב על ידי המערער ונחתם בשמו הפרטי יחד עם חותמת המפעל, בה היה רשאי להשתמש. חרף ביטול ההרשעה בעבירות הזיוף הקשורות לביטוח, הסכים בית המשפט העליון עם קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר נסיבות מחמירות ועם חומרת התנהגותו הכוללת של המערער. הערעור נדחה, והעונש המקורי של חמש שנות מאסר, עם 18 חודשי מאסר בפועל, אושר. החלטה זו התקבלה על סמך עברו הפלילי הקודם של המערער והיעדר למידה מטעויות העבר שלו.