ע"א 47446-06-14

תקציר

המערערים והמשיב חתמו על הצעת רכש לדירה. המשיבה לא העמידה היתר בניה בתוך 90 הימים שנקבעו בהצעת הרכישה, ולאחר מכן דרשה סכום נוסף מעבר למחיר המוסכם, דבר שהביא לסיום המשא ומתן. בית משפט קמא קבע כי הצעת הרכישה אינה מהווה חוזה מחייב, ופסק למערערים פיצויי הסתמכות בגין הפרת חובת המשיב לנהל משא ומתן בתום לב, תוך שהוא דוחה את תביעת המערערים לפיצויי קיום. ערכאת הערעור קבעה, כי הצעת הרכש עולה כדי חוזה מחייב, שכן היא מקיימת את דרישות שיקול הדעת והספציפיות. בית המשפט מצא כי התנהלות הצדדים מעידה על כוונתם להיות מחויבים להצעת הרכישה, וכי חתימת המשיב, יחד עם היעדר סעיף הקובע כי ההצעה אינה מחייבת, תמכו בדעה זו. בנוסף, מצא בית המשפט כי תכנית הדירה והמפרט הטכני נמסרו למערערים טרם חתימתם על ההצעה, ועל כן ההצעה הייתה מפורטת דיה. זאת ועוד, בית המשפט הגיע למסקנה כי דרישת חוסר תום הלב של המשיב למחיר נוסף היא הסיבה לכישלון המשא ומתן, ומאחר שניתן היה לקבוע את תוכנו של החוזה שהיה אמור להיחתם, זכאים המערערים לפיצויי קיום. שיעור פיצוי זה נקבע על 295 אלף שקל, בהתחשב בעליית ערך הדירה בתקופה הרלוונטית. בית המשפט קיבל את הערעור והורה למשיב לשלם למערערים 240,000 ₪, בנוסף ל-60,000 ₪ שקבע בית משפט קמא, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. כן חויבו המשיבים לשאת באגרות הערעור ובהוצאות המשפט של המערערים, ואילו הערבות שהופקדה על ידי המערערים תוחזר להם.