ת"א 57646/99

תקציר

פסק הדין דוחה את שתי התביעות בת"א 57646/99 ובת"א 86533/99, תביעות שכנגד שהוגשו על ידי עו"ד וינברג ועו"ד כהנא, בהתאמה, בשל קיומה של הגנה לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. התביעות נבעו מסכסוך ארוך וחריף בין שני עורכי הדין, שנבע מתביעה כספית שהגיש וינברג נגד לקוח המיוצג על ידי כהנא. ליבת הסכסוך נסובה סביב טענתו של וינברג כי כהנא הגיש בשם מרשו תביעות נגדיות סרק ונהג בהתנהגות לא אתית. מספר מכתבים שהוחלפו בין וינברג לכהנא הכילו תוכן מכפיש, שהוביל להגשת התביעות האמורות. השופט קבע כי דרישת הפרסום בגין לשון הרע התקיימה בשני המקרים. עם זאת, השאלה המרכזית הייתה האם הפרסומים נופלים בגדרו של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המעניק חסינות למשתתפים בהליכים משפטיים בגין התבטאויות שנאמרו במהלך דיון. השופט קבע כי ההגנה המוחלטת שמקנה סעיף זה חלה על נסיבות מקרה זה. המכתבים, אף שהתייחסו לתביעת נזיקין נפרדת, היו קשורים באופן בלתי נפרד לסכסוך המשפטי העיקרי והיה להם קשר ישיר לתפקידם של עורכי הדין באותו סכסוך. יתר על כן, ההתכתבויות היוו המשך למאבק המשפטי, שיזמה תביעתו של וינברג נגד לקוחו של כהנא. בכך הגנה הוראת החסינות הן על כהנא והן על וינברג מפני אחריות אזרחית בגין פרסומיהם. השופט הדגיש את חוסר המקצועיות המצער ואת ההתקפות המילוליות המוגזמות שהפגינו שני הצדדים. עם זאת, לא הוטלו הוצאות משפט, מתוך הכרה באופיו המורכב של הסכסוך.