ע"א 472/81

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור שדן בתביעה לנכות עקב סכיזופרניה שנגרמה לכאורה עקב השירות הצבאי. קצין התגמולים וועדת ערר קבעו תחילה כי סכיזופרניה של המשיב הוחמרה זמנית בלבד על ידי השירות, וייחסו את מצבו למחלה תורשתית, תוך ציון סימנים לפני השירות. בית המשפט המחוזי, לעומת זאת, צידד במשיב וטען כי המחלה נגרמה עקב השירות הצבאי, ובכך העניק נכות לצמיתות. בית המשפט העליון התייחס למספר סוגיות מרכזיות, ובהן השאלה האם אופייה החוקתי של המחלה שולל סיבתיות הקשורה לשירות, תפקידו של הלחץ בשירות כגורם, וכיצד יש לפרש סימפטומים לפני השירות. בית המשפט הדגיש את חשיבותן של חוות דעת מומחים רפואיים, והדגיש כי את הקביעות העובדתיות בשאלות רפואיות יש להשאיר לאנשי מקצוע רפואיים ולא לשופטים. בית המשפט הגיע למסקנה כי ועדת הערר רשאית להעדיף את חוות הדעת כי סימנים ראשונים למחלתו של המשיב היו קיימים לפני השירות, דבר המחזק את הקביעה בדבר החמרה זמנית. בית המשפט העליון הדגיש את תפקידו בקביעות משפטיות ולא רפואיות, והדגיש כי אי התאמות בחוות הדעת הרפואיות צריכות להיפתר על ידי מומחים רפואיים או ועדת ערר. ערעור הרשות התקבל, תוך שהוא מחזיר את החלטת ועדת הערר על כנו, תוך הדגשה כי שופטים, אף שהם יכולים ללמוד ספרות רפואית כדי להבין הגשות מומחים, אינם צריכים לבסס פסקי דין רק על ספרות זו ללא עדות מומחה.