ת"א 69993-02-20

תקציר

התובע, נהג מונית, תבע את רשות שדות התעופה בגין לשון הרע לאחר שפקחיה הודיעו לנוסעיו כי הוא נהג בלתי מורשה וביקשו מהם לחזור לתור למוניות מורשות. השופט דחה את התביעה. מהראיות עולה כי התובע לא קיבל אישור לאסוף נוסעים בשדה התעופה, ולכן נסיעותיו לא היו מאושרות. הנתבעת הצליחה לטעון כי מעשיה נופלים בגדר ההגנות של סעיפים 13(9) ו-14 לחוק איסור לשון הרע, המקנים בהתאמה חסינות מוחלטת לפרסומים הנדרשים על פי דין ומהווים הגנת אמת. עוד קבע השופט כי התובע לא הצליח להוכיח את טענתו כי הנוסעים הבינו שהוא אינו מורשה להיות נהג מונית, וכי ראיות הווידיאו שהציג אינן קבילות ומשקלן נמוך מאוד. כמו כן, לרשות הייתה הזכות להסדיר את הסעת הנוסעים בשדה התעופה ולוודא כי הכללים נשמרים, לרבות יידוע הנוסעים על הפרות. לבסוף, פסק השופט לטובת הנתבע בסוגיית תום הלב, מה שאומר שאין צורך לדון בטענות ההגנה הנוספות. התובע חויב לשלם לנתבע 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.