ת"ד 1896-01-11

תקציר

בית המשפט מצא את הנאשם אשם בגרימת מותה של ליזה קרסנטי בת ה-14 בנהיגה רשלנית. מהראיות עולה כי הנאשם היכה את ליזה עם רכבו בעת שחצתה את הכביש במעבר חצייה. הנאשם לא שם לב לסביבתו ולא ראה את ליזה חוצה את הכביש. בית המשפט קבע כי לנאשם היה מספיק זמן ומרחק כדי למנוע את התאונה, אך לא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים. מדובר ברשלנות בינונית-גבוהה, בהתחשב בנסיבות העניין ובאינטרס החברתי המוגן הכרוך בכך. הנאשם נמצא אחראי גם לאי מסירת זכות קדימה לליזה, שהייתה לה הזכות לחצות את הכביש בבטחה במעבר החצייה. השופט שקל את העקרונות והשיקולים המנחים המפורטים בסעיף א1 לחוק העונשין, יחד עם מדיניות הענישה במקרים דומים, בקביעת העונש ההולם. השופט ציין את חומרת העבירה ואת תוצאותיה הטרגיות, והדגיש את הצורך לשמור על קדושת החיים ולהרתיע מפני מקרים דומים. למרות שנלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות של הנאשם והשפעת העונש עליו ועל משפחתו, הדגישה השופטת את הצורך לשים בראש סדר העדיפויות את האינטרס החברתי ואת האינטרס של הנפגעת ומשפחתה. כתוצאה מכך נגזרו על הנאשם תשעה חודשי מאסר בפועל, 10 שנות פסילה מהוצאת רישיון נהיגה, 12 חודשי מאסר על תנאי ו-24 חודשי פסילה נוספים אם יבצע עבירה נלווית בתוך שלוש שנים. השופט סיים את דבריו בהדגשת החשיבות של הטלת אחריות על נהגים על מעשיהם כדי לקבוע סטנדרט מחמיר של נהיגה זהירה.