ע"א 47907-10-13

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא נדחה משום שהמערערת לא הציגה טיעון או ראיה משכנעים לתמיכה בטענתה. פסק דינו של בית משפט קמא לא היה ברור ונעדר ניתוח מקיף של הטענות והעובדות, אך התוצאה האופרטיבית הייתה צודקת ומחייבת. החלטת הבנק לבטל את מסגרת האשראי של המערערת ולהעמיד את האשראי לפירעון מיידי הייתה סבירה ולגיטימית, נוכח חריגתה העקבית של המערערת ממסגרת האשראי והיעדר פיקדונות לתיקונה. זאת ועוד, המערערת לא הביאה ראיות לנזק כלשהו שנבע מסירובו של הבנק לכבד שיקים שהוצגו בחשבונה, דבר שהיה תנאי מוקדם להצלחת טענת הקיזוז כנגד חובותיה כלפי הבנק. זכותו של הבנק להגן על עצמו באמצעות הפסקת מתן האשראי כאשר הוא חש סיכון ליכולתו לגבות את החוב. בסיכומו של דבר, הערעור לא התקבל, והמערער חויב לשלם לבנק הוצאות בסך 35,400 ₪, בעוד המזכירות הונחתה להשיב את פיקדונו של המערער לבנק. פסק הדין התקבל פה אחד בין השופטים, והערעור נדחה.