ת"פ 37312-12-22

תקציר

הנאשם הורשע בשני סעיפים של פריצה לרכב וגניבה. כתב האישום הוגש בגין שני אירועים נפרדים שהתרחשו בהפרש של כעשרים יום, בערים שונות, ובהם היו מעורבים קורבנות שונים. בית המשפט קבע כי כל אישום מהווה אירוע נפרד, בהתחשב בנסיבות, אך יטיל עונש אחד כדי להימנע מחומרה מופרזת. בית המשפט שקל את הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של הנאשם, לרבות הפגיעה ברכושם ובביטחונם האישי של הקורבנות, ואת תחושת הביטחון של הציבור. כמו כן, הוא לקח בחשבון את אופיין המתוכנן מראש של העבירות, את השימוש בכלי פריצה ואת היעדר הפירוט לגבי שווי הרכוש הגנוב והנזק שנגרם. בהתייחסו למקרים דומים, הגיע בית המשפט למסקנה כי העונש ההולם לכל אישום נע בין עבודות שירות ל-12 חודשי מאסר. בקביעת העונש הכיר בית המשפט בהודאתו של הנאשם, שחסך זמן שיפוטי, ובנסיבות חייו, לרבות גילו, מצבו הכלכלי ועברו התעסוקתי. עם זאת, היא לקחה בחשבון גם את חוסר שיתוף הפעולה שלו עם שירות המבחן, וכתוצאה מכך נוצר רושם של סיכון לעבירה חוזרת. בית המשפט הושפע גם מעברו הפלילי של הנאשם, שכלל עבירות שונות, ומהעונשים המותנים התלויים ועומדים נגדו. למרות חומרת העבירות, בית המשפט ביקש להימנע מהטלת עונש מאסר בשל השיהוי המשמעותי של למעלה משלוש שנים בהגשת כתב האישום, שלא היה מוצדק דיו על ידי התביעה. בית המשפט ציין גם את היעדר תיקים נוספים נגד הנאשם מאז ביצוע עבירות אלה. בית המשפט הורה על הפעלת שני עונשי מאסר מותנים של שישה ושלושה חודשים, שהוטלו במקרה קודם, שיחפפו וירוצו לצד העונש במקרה זה. עונש המאסר הכולל שהוטל עליו עמד על שבעה חודשים, אותם ירצה הנאשם במסגרת עבודות שירות. הדבר נחשב לאיזון ראוי בין שיקולי החומרה וההקלה. בנוסף, בית המשפט הטיל עליו ארבעה חודשי מאסר על תנאי, בתנאי שהנאשם לא יבצע עבירות רכוש בתוך שנתיים. כמו כן חויב הנאשם לפצות שני נפגעים בתשלומים חודשיים בסך 1,000 ₪ ו-1,500 ₪, בהתאמה. זכות הערעור על פסק הדין ניתנה לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.