רע"א 3518/10

תקציר

המבקשת, שמשכנה את ביתה כדי להבטיח את חובותיו העסקיים של בעלה, ערערה על החלטת ערכאה נמוכה יותר שדחתה את תביעתה נגד שני בנקים. התביעה ביקשה להצהיר כי היא אינה חייבת כסף לבנקים וכי אין להם זכות עיקול על ביתה המשועבד. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה לסעד זמני לעצירת הליכי מימוש המשכנתאות של הבנקים. המבקשת טענה כי פג תוקף הערבות שלה לשנת 2004, החוב נפרע והבנקים אינם רשאים לאכוף את המשכנתא. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, וקבע כי המבקש לא הוכיח סיכויי הצלחה מהימנים. היא חתמה ב-2006 על הסדר חוב שבו הכירה בחוב וויתרה על הגנות, והמשכנתא נותרה בתוקף. יתר על כן, נראה כי סכום החוב, כולל הריבית, גבוה יותר ממה שנטען על ידי המבקש. בית המשפט הדגיש כי מאזן הנוחות לא היטיב עם המבקשת, מה גם שהנכס היה מקום מגוריה, אך סיכויי הצלחתה הנמוכים, יחד עם הפער הניכר בין סכומי החוב המשולמים לשוטפים, מצדיקים שלילת סעד זמני. הערעור נדחה, והמבקש חויב בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, כאשר הפינוי נדחה ל-28 באוקטובר 2010, בשל חגי תשרי הקרבים.