עפ"ת 43505-02-22

תקציר

הערעור, המערער על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה שמצא את המערער אשם בנהיגה באופנוע על מדרכה בניגוד לכיוון התנועה לאורך כ-30 מטרים, נדחה. ערכאת הערעור מצדדת בהחלטת בית משפט קמא ומדגישה כי היא מבוססת על קביעות עובדתיות מהימנות. על פי חומר הראיות, עדותו של השוטר והודאתו של המערער עצמו, האחרון אכן ביצע את העבירה. בית המשפט מכיר בחריגים המאפשרים את התערבותו במקרים כאלה, אך בסופו של דבר מקיים את פסק הדין. פסק הדין נשען על פרשנות תקנות התעבורה הרלוונטיות. תקנות 34(א) ו-38(א) מבקשות להגן על הולכי רגל באמצעות איסור נסיעת כלי רכב על מדרכות, למעט מעברי חצייה קצרים בכניסה או ביציאה. המונח "מעבר חצייה" מרמז על נסיעה קצרה וזהירה, ונסיעה על מדרכה לאורך 30 מטרים אינה זכאית. יתר על כן, המערער לא הוכיח כי כוונתו הייתה להיכנס למקום, במיוחד בהתחשב בהיעדר מקומות חניה ייעודיים לאופנועים באזור. בית המשפט נמנע מלהתערב בעונש ומוצא את הקנס שהוטל סביר ומידתי. ערעור זה, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, נדחה אפוא בשלמותו, לטובת החלטתו של בית משפט קמא.