ס"ע 33295-01-11

תקציר

התיק נסוב סביב טיב יחסי העבודה בין התובעת לבין הנתבעים. התובעת טענה כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים לאורך כל תקופת ההתקשרות, ואילו הנתבעים טענו כי מערכת יחסים זו השתנתה בשנת 2005, ומכאן ואילך הפכה התובעת לקבלן עצמאי. בית הדין בחן את מכלול נסיבות העסקתו של התובע על פי המסגרת המשפטית והפסיקה, הגורסת כי מעמדו של אדם נקבע בהתאם למכלול הנסיבות. המבחן העיקרי המשמש לקביעת טיב הקשר הוא המבחן המעורב, שבמרכזו מבחן האינטגרציה. השופטת קבעה כי בין התובעת לבין הנתבעים התקיימו יחסי עובד-מעביד במהלך תקופת התקשרותם. זאת, בהתבסס על מספר גורמים: ההיבט החיובי של מבחן האינטגרציה, היעדר הוכחה להשקעה משמעותית או סיכון להפסד בו נשא התובע, אופן התשלום, מבחן הפיקוח והכפיפות, מבחן היחסים האישיים, הציוד בו נעשה שימוש, אופן הצגת הקשר לצדדים שלישיים ובלעדיות עבודתו של התובע. בנוסף, מצאה השופטת כי התובעת לא ביקשה את השינוי לחוזה מסוג אחר, אלא נדרשה לעשות כן על ידי הנתבעים. טענת הנתבעים כי התובע הרוויח מהשינוי לא הוכחה, והשופט קיבל את הסברו של התובע כי הסכים לשינוי בשל הבטחות הנתבעים כי מדובר בעניין פרוצדורלי. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להראות כי שכרו של התובע היה נותר זהה אילו היה מסווג כשכיר לאורך כל תקופת עבודתו. לפיכך, חושבו זכויותיה של התובעת על בסיס שכר חודשי של 10,500 ₪. באשר לנסיבות סיום העסקתה של התובעת, העדיפה השופטת את גרסת הנתבעים לאירועים וקבעה כי התובעת היא זו שהתפטרה. לפיכך נדחו התביעות לפיצויי פיטורים ותמורה להודעה מוקדמת. השופטת הורתה לנתבעים לשלם לתובע 32,948 ש"ח שכר טרחה שלא שולם, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מינואר 2010. עוד נקבע כי התובעת זכאית ל-129,281 ₪ לפדיון ימי חופשה, ל-4,634 ₪ לפדיון דמי הבראה ול-20,868 ₪ כפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. מנגד, נדחו תביעותיה של התובעת לפיצויי פיטורים, תמורה להודעה מוקדמת, פיצויים בגין הלנת שכר וסכומים נוספים לפדיון ימי חופשה. הנתבעים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪. בהתחשב בכך שהחלטת ההרכב הייתה קשורה, דעתו של השופט הראשי הייתה מכרעת, והזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי נשמרה לשני הצדדים בתוך 30 יום.