ע"פ 1160/99

תקציר

המערער הורשע בעבירה על חוק העזר 39(א) של תל אביב-יפו בגין חניה בלתי חוקית, אך ערער מאחר ששהה באותה עת מחוץ לארץ, תוך מתן אליבי. בית המשפט לעניינים מקומיים ובית המשפט המחוזי דחו את טענתו, תוך שהם מצטטים את פקודת התעבורה 27ב', המניחה לבעלי רכב אחריות לעבירות חניה. הגדרת עבירת תנועה, לעומת זאת, אינה כוללת את עבירת המערער משום שחוק העזר לא נחקק לפי פקודת התעבורה. חוק פרשנות 2 קובע כי יש להחיל הגדרות באופן עקבי אלא אם אינן עולות בקנה אחד עם העניין או עם הקשרו. בית המשפט העליון הסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי ההקשר של פקודת התעבורה מכסה את עבירת המערער, למרות ההגדרה. ההיגיון מאחורי סעיף 27ב', אכיפת חוקי חניה, חל על כל עבירות החניה, ללא קשר לחקיקה. ההיסטוריה החקיקתית של 27ב תומכת בפרשנות רחבה זו. יתר על כן, פסק דין דה הס מתיר הטלת קנס מינהלי אך מחייב עמידה בתנאי חוק העבירות המינהליות 15 לאישום פלילי, אשר בית המשפט ימצא לנכון במקרה זה. פסק הדין מתהפך, והתיק מוחזר לבית המשפט לעניינים מקומיים לדיון מחודש לאור פס"ד הס. מומלץ לעירייה וליועץ המשפטי לממשלה לתקן את נוהלי החיוב בגין עבירות חניה. פסק דינו של השופט זמיר, עליו הסכימו השופטים שטרסברג-כהן ואנגלרד, קובע כי הערעור מוצדק, וההרשעה מתבטלת.