פ"א 13/08

תקציר

ערעורים מאוחדים אלה נובעים מפסק דין של בית משפט השלום בחדרה ("בית משפט קמא") שעניינו עבירות של הסעת תושב שטחים שלא כדין וניסיון להעסיק אותו שלא כדין. הנאשם בבית משפט קמא הודה באישומים ונגזרו עליו הארכת מאסר על תנאי קודם, קנס בסך 25,000 ₪, חילוט התחייבות חתומה קודמת וחתימה על התחייבות. המדינה מערערת על הקלה בעונש, ואילו הנאשם מערער על גובה הקנס. רוב השופטים מסכימים כי עונשו של בית משפט קמא היה קל מדי ומקבלים את ערעור המדינה. הם קובעים כי נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן מצדיקות את הארכת המאסר על תנאי, במיוחד נוכח פרק הזמן הקצר שבין ביצוע העבירה הקודמת לזו הנוכחית, ואי הרתעת הנאשם בעונש הקודם. הם גם מדגישים את חומרת העבירות. השופט ר' שפירא, לעומת זאת, סבור שאין להתערב בגזר הדין, שכן הוא מאזן בין שיקולי הענישה לבין נסיבותיו של הנאשם. לפיכך, ערעורו של הנאשם נדחה פה אחד, וערעור המדינה מתקבל ברוב של שופטים. על הנאשם נגזרו העונשים המפורטים בפסק דינו של השופט גרשון, לרבות הפעלת המאסר המותנה הקודם, ארבעה חודשי מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי.