רע"פ 8322/23

תקציר

המבקש ביקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שאישר את החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו שהרשיעה אותו ב-129 עבירות חניה לאחר שלילת תו החניה שלו. המבקש, שהודה בעבירות, טען כי שלילת רישיונו על ידי העירייה אינה חוקית וטען כי יש לבטל את הקנסות. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי מדובר בעבירות אחריות קפידה, לא הכיר בצורך בכוונה והדגיש את הימנעותו של המבקש מלמנוע הפרות חוזרות ונשנות. בית המשפט ציין כי ערעורים על החלטות מנהליות כמו שלילת היתרים נמצאים בדרך כלל מחוץ לסמכותו, וכי למבקש הייתה המומחיות להגיש עתירה מנהלית אך בחר שלא לעשות זאת. בית המשפט המחוזי אישר זאת, וציין את חוסר תום לבו ואת החלטתו להעדיף להישפט על פני תשלום הקנס. המבקש טען כי עניינו כרוך בשאלות משפטיות משמעותיות הנוגעות לערעור על החלטות מנהליות במסגרת ההליך הפלילי, תוך הסתמכות על פסקי דין קודמים ושונים. עם זאת, בית המשפט העליון לא מצא עילה חריגה להתיר ערעור שלישי, והדגיש תקדים משפטי מבוסס לפיו עדיף ערעור ישיר על החלטות מנהליות. גזר הדין, שנתפס כחמור על ידי המבקש, נקבע כעולה בקנה אחד עם העונשים המקובלים, מה שגרם לבית המשפט לדחות את הערעור הן מטעמים פרוצדורליים והן מטעמים עונשיים. ההחלטה התקבלה סופית ב-11 בדצמבר 2023.