ע"פ 3636/15

תקציר

עניינו של הערעור בהרשעתו של המערער בעבירות אלימות ומין שבוצעו באשתו במהלך ארבע שנות נישואיהם, וכן במעשי אלימות כלפי שני ילדיהם הקטנים. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בממצאיו העובדתיים והמהימנים, וכי הרשעתו מבוססת על תלונת שווא. עוד הוא טוען כי חל שיהוי בלתי סביר בדיווח המתלונן על עבירות המין, וכי הראיות אינן מצדיקות את הרשעתו. בנוסף, טוען המערער כי העונש שהוטל עליו מופרז. ערכאת הערעור מדגישה כי תימנע מלהתערב בממצאי העובדות והמהימנות של בית המשפט המחוזי, שכן היא נהנית מהתרשמות בלתי אמצעית של העדים. בית המשפט מכיר בחריגים לכלל זה, אך מוצא כי הם אינם חלים במקרה זה. פסק הדין דן בהרחבה בעדותה של המתלוננת, בסתירות שבה, ובהסבריה לאיחור בדיווח על עבירות המין. בית המשפט מוצא כי הערכתו של בית המשפט המחוזי את חומר הראיות הייתה סבירה ומשכנעת, וכי הסתירות בעדותה של המתלוננת אינן מהותיות. עדויות נוספות של עדים איששו את גרסתה של המתלוננת על עבירות האלימות והמין. בית המשפט מציין כי עדויות אלה, לרבות עדויות בני משפחתה של המתלוננת, נבחנו בקפידה על ידי בית המשפט המחוזי ונמצאו אמינות. על אף שהמערער מצביע על סתירות וקשיים בעדויות אלה, בית המשפט מוצא אותן כפרטים שוליים שאין בהם כדי לשלול את מהימנותן הכוללת. בית המשפט דוחה גם את טענות המערער בדבר השיהוי בדיווח על עבירות המין, ומקבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי חששה ובושה של המתלוננת היו הסיבות העיקריות לעיכוב. בית המשפט מדגיש כי העלמת עדות בתיקי עבירות מין אינה נדירה, וכי הסבריה של המתלוננת לשיהוי היו סבירים. בהתייחסו לגזר הדין מציין בית המשפט את חומרתם הרבה של מעשיו של המערער, לרבות התנהגות מינית אלימה כלפי אשתו ואלימות ברוטלית כלפי ילדיו הקטנים. בית המשפט מסכים עם הדגש ששם בית המשפט המחוזי על הנזק המשמעותי שנגרם לקורבנות ועל היעדר כל חרטה או הודאה באשמה מצד המערער. לפיכך, העונש שהוטל, אף שהוא חמור, מוצדק ואינו מצדיק התערבות בערעור. סיכומו של דבר, בית המשפט אינו מוצא טעם בטענות המערער ומסכים עם הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי. הערעור נדחה בשני חלקיו.