ת"א 2470/99

תקציר

התובע תבע שני נתבעים, בדרישה להחזר כל הסכומים שהוצאו על רכישת שני מגרשים, לאחר שהרכישה בוטלה בשל בעיית עתיקות שלא פורסמה שהשפיעה על יכולת הבנייה על הקרקע. התובעת טענה כי מינהל מקרקעי ישראל (הנתבעת מס' 2) לא גילה נושא זה במסמכי המכרז, דבר שהביא לזכייתה במכרז ולחתימתה על חוזה. הנתבעת מס' 2 הודתה במחדליה והסכימה לבטל את החוזה ולהשיב לתובעת את תשלומיה. עם זאת, ההחזר התעכב, ולתובע נגרמו הוצאות נוספות. התובעת דרשה משני הנתבעים פיצוי בגין הוצאות אלה, לרבות הוצאות נלוות, תשלומים לרשות העתיקות, הוצאות תכנון, הוצאות מימון והוצאות משפט. בית המשפט מצא כי הנתבעת מס' 2 לא הסכימה לשלם פיצוי מלא אלא רק הכירה בזכות לשקול החזר סביר. זאת ועוד, התובעת ויתרה על תביעות נוספות כנגד הנתבעת מס' 2 בכתב ויתור חתום, אשר הותנה אך לא מומש על ידי הנתבעת מס' 2. החוזה המקורי בין התובעת לנתבעת מס' 2 פירט את התחייבויות שני הצדדים עם ביטולו וקבע כי התובעת לא תגיש תביעות נוספות כנגד הנתבעת מס' 2. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה כולה כנגד הנתבעת מס' 2. באשר לנתבעת מס' 1 (לורם), הורה בית המשפט להם לשלם לתובעת סך של 634,295 ₪, יתרת סכום הקרן, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, שכן הם היו מחויבים חוזית בהחזר דמי פיתוח עם ביטול החוזה עם הנתבעת מס' 2. הביטול נבע מהפרתו של הנתבע מס' 2, וללורם לא היה שיקול דעת בעניין. בית המשפט לא פסק לתובע הוצאות מימון או משפט כלשהן, שכן אלה לא הוזכרו בחוזה, ולא הוכח קשר סיבתי בין ביטול החוזה לבין תפקידו של לורם. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעתה הנגדית של לורם, שכללה בקשות להשבת תשלומים עודפים, פיצוי מוסכם בגין הפרתו של התובע ועלויות פינוי פסולת. מהראיות עולה כי התובעת לא הפרה את ההסכם בינה לבין הנתבעת מס' 2 ולא נשאה בהוצאות כלשהן בגין פינוי פסולת. לפיכך, התביעה שכנגד נדחתה, ולורם חויב לשלם את שכר טרחת התובע והוצאותיו. פסק הדין ניתן לטובת התובעת כנגד הנתבעת מס' 1 אך דחה את התביעה כנגד הנתבעת מס' 2.