דנ"א 1344/11

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת העותרים לדיון נוסף, בנימוק של אופי הערעור של טענותיהם והיעדר מהותיות של טענותיהם האחרות. השופט התייחס גם לפרשת ברבלק, הקובעת כי ניתן להטיל הוצאות משפטיות על עותרים הפותחים בהליכים משפטיים לשווא. בית המשפט קבע כי הסיכויים לאישור התביעה הנגזרת קלושים, וכי הבקשה מתנהלת באופן כושל. יתר על כן, השופטת הסבירה כי הדינים שצוטטו על ידי העותרים בנוגע לחלוקת הוצאות בתביעות נגזרות חלים לגופן של תביעות אלה ולא לשלב הבקשה. סעיף 200 לחוק החברות מאפשר לבית המשפט להמחות את הוצאות התביעה לתובעים, מה שהוביל את בית המשפט במקרה זה להטיל הוצאות אישיות על העותרים. באשר לחששות העותרים מפני פגיעה מערכתית, הדגישה השופטת כי מקרה זה אינו מעורר חששות כאלה. השופטת הבהירה כי שאלת פסיקת ההוצאות הושארה לשיקול דעתו של בית המשפט ולא הייתה חלק מהסכם כלשהו, ועל כן יש הצדקה לערעור בעניין זה. העותרים לא הציגו כל עילה משפטית לדיון נוסף, כנדרש בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט. לפיכך, העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לפצל את שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים, שכל אחד מהם שילם 5,000 ₪.