ע"א 784/81

תקציר

בית המשפט העליון אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה שתי התחייבויות כספיות של המשיבים למערערת הושגו תוך כפייה, עושק ומצג שווא ולפיכך בוטלו כדין. ההתחייבות הראשונה נחתמה על ידי המשיב #1, שניהל רפת, לאחר שהמערער, שהוביל את חלב המשק, האשים אותו במרמה ואיים לפתוח בהליכים פליליים. ביקור הפתע של המערער ועורך דינו כדי לחלץ את ההתחייבות החתומה ניצל את חולשתו הנפשית ומצוקתו של המשיב #1. ההסכם השני, שנחתם על ידי המשיבים #2 ו-#3 (אשתו ובנו של המשיב #1), נועד להגן על המשיב #1 מפני איומים נוספים, אך גם הוא נחתם בכפייה וללא חבות כל חוב למערערת. בית המשפט מצא כי המערער פעל בחוסר תום לב וכי איומים כאלה בהליך פלילי מהווים כפייה, במיוחד כאשר הם אינם מוצדקים. יתר על כן, תנאי שתי ההתחייבויות היו בלתי סבירים וחמורים מהרגיל, דבר המצביע על עושק. לפיכך בוטלו ההתחייבויות כדין לפי סעיפים 17 ו-18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. המשנה לנשיאה בן-פורת הוסיפה, כי משהוכיחו המשיבים את קיומה של כפייה, מוטל על המערער הנטל להוכיח את כשרותו של החוב, שמקורו במקרה זה בכפייה. השופט י' בך הצטרף לדעת הרוב.