ת"א 1497/99

תקציר

התובע, ספר ומשקיע חובב שניהל תיקי ניירות ערך עבור לקוחות, תבע את הבנק שלו ומספר נתבעים נוספים בגין נזקים כספיים וגופניים. התובע חלק חשבונות בנק עם אדם בשם נשל, שניהל תיקי השקעות של לקוחות באמצעות חברה. התובע טען כי בחשבונותיהם המשותפים בוצעו עסקאות בלתי מורשות שגרמו לו נזק. הנאשמים האחרים כללו את החברה שבבעלות נשל ואמו וחברתו. השופט פסק לטובת התובע והורה לבנק לפצות אותו על הנזקים הכספיים שנגרמו כתוצאה מהעסקאות הבלתי מורשות, שהסתכמו ב-456 אלף שקל, בתוספת ריבית. כמו כן פסקה השופטת לתובע 13,741 ₪ בגין אובדן הכנסות, 30,000 ₪ בגין כאב וסבל ו-75,000 ₪ בגין שכ"ט עורכי דין, כולם ישולמו על ידי הבנק והנתבע 3 ביחד ולחוד, כאשר שני הסכומים האחרונים יישאו במע"מ ובהוצאות משפט. השופטת מצאה כי הבנק הפר את הסכמיו עם התובעת בכך שביצע פעולות בחשבונות המשותפים ללא הסכמת התובעת. השופטת דחתה גם את טענת הבנק כי יש לייחס לתובע אשם חלקי בכך שלא הפחית את נזקיו, וקבעה כי הבנק הוא האחראי העיקרי למניעת נזק וכי רשלנותו חמורה. באשר לנזקיו הנפשיים של התובע, קבעה השופטת כי קיים קשר סיבתי בין הפעולות הבלתי מורשות של הבנק לבין נזקי התובע. השופטת קיבלה את טענת התובע כי הוא סובל ממצוקה נפשית, המאופיינת בחרדה ודאגה מוגזמת, וכן מטיק שיעול פסיכוגני. עם זאת, השופט פסק פיצוי רק בגין הידרדרות זמנית במצבו הנפשי של התובע, שהוגבלה לתקופה של שנה. התובעת הייתה זכאית ל-1,145 ₪ לחודש בגין אובדן הכנסה בתקופה זו, וכן ל-30,000 ₪ בגין כאב וסבל, שניהם נכון למועד פסק הדין. עוד ציינה השופטת כי הנתבעים האחרים, בהם נשל, אמו וחברתו, לא התייצבו ולא הגישו תצהירים, ולכן התובע זכאי לפסק דין גם נגדם.