ת"פ 56077-11-14

תקציר

הנאשמים הואשמו במספר עבירות הקשורות לפיטורים שלא כדין של עובדת בהריון ועבירות על חוקי העבודה. האישום הראשון מתייחס לפיטורי עובדת בהריון ללא קבלת היתר משר העבודה והרווחה, בניגוד לחוק עבודת נשים. מהראיות עולה כי העובדת פוטרה ללא האישור הנדרש, וטענת הנתבעים כי הוצאתה לחופשה בת יומיים בלבד לא הייתה משכנעת. לפיכך הורשע הנאשם באישום זה. סדרת האישומים השנייה כללה אי תשלום שכר מינימום לעובדת במועד הקובע, הלנת שכרה ואי המצאת תלוש שכר. עם זאת, בית המשפט זיכה את הנאשמים מאישומים אלה, שכן הם עשו ניסיונות סבירים לשלם לעובדת ולספק לה את המסמכים הדרושים. אי קבלת התשלום והמסמכים על ידי העובד נבעה מסיבות שאינן בשליטת הנתבעים. האישום השלישי והאחרון בו הורשעו הנאשמים היה אי תשלום דמי חופשה לעובד. על פי חוק חופשה שנתית, כאשר עובד מפסיק לעבוד מבלי לנצל את ימי החופשה המגיעים לו, על המעסיק לשלם לו פדיון עבור ימי החופשה שלא נוצלו. הנתבעים לא שילמו לעובדת את פדיון שכרה, וטענתם כי היא נכללה בשכרה לא הייתה משכנעת. כתוצאה מכך הורשעו הנאשמים בפיטורי עובדת בהריון ללא היתר ואי תשלום דמי חופשה. הם זוכו מהאישומים האחרים. דיון בקביעת העונש בגין הרשעות אלה נקבע ל-12 באפריל 2016. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים ביום 22.3.2016.