רע"א 14938-08-14

תקציר

החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה לדחות את בקשת המבקש למינוי מומחה לשיקום גריאטרי בעניינו בעקבות תאונת דרכים בשנת 2013 הייתה מוצדקת ותאושר גם על ידי בית המשפט העליון. המבקש, יליד 1925, סבל מנכות לצמיתות עקב התאונה ורצה שהמומחה יעריך את צרכיו השיקומיים. בית משפט קמא אמנם לא שלל מינוי מומחה, אך סבר כי אין בכך צורך בשלב זה והעדיף לשמוע תחילה את חומר הראיות. גישה זו הייתה חוקית, שכן מומחי שיקום מתמנים במשורה ורק במקרים חריגים. נזקיו של המבקש, אף שהיו חמורים, היו אורתופדיים בעיקרם, ובית המשפט סבר כי ניתן להעריך את הצרכים ללא מומחה מומחה בשלב זה. הבקשה נדחתה אפוא, אך המבקש יכול היה לחדש אותה בהמשך המשפט אם ראיות חדשות מצדיקות זאת. החלטה זו עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת, שהדגישה כי מינויים כאלה צריכים להיות מוצא אחרון. בהיעדר תשתית ראייתית מספקת, לא ראה בית המשפט סיבה לסטות מהגישה המקובלת. מאחר שלא נדרשה תגובת הצד שכנגד, נדחתה בקשת רשות הערעור, ופסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר נותר בעינו.