עת"מ 30692-03-23

תקציר

העותר הוא הבעלים הבלעדי של מגרש 54 ההיסטורי והגיש עתירה נגד עיריית ירושלים, בטענה כי העירייה הפקיעה את הזכויות בקרקע מבלי לשלם פיצויים, וביקשה את השבת הקרקע או פיצוי לפי סעיף 196 לחוק התכנון והבניה. המשיבים טוענים כי הזכויות נרכשו בהסכם וולונטרי ולא בהפקעה, ועל כן דיני ההפקעה אינם חלים במקרה זה. בית המשפט קבע כי רכישת הזכויות על ידי העירייה הייתה בלתי רצונית והיוותה הפקעה, שכן בעלי הזכויות המקוריים לא יזמו את התוכנית, והחלופה להסכמה לתוכנית הייתה הפקעה. זאת ועוד, שינוי ייעוד הקרקע בעקבות התכנית ביחס לגודלה לא היווה פיצוי מספיק כדי להסיר את ההיבט הבלתי רצוני של העברת הזכויות. משכך, קבע בית המשפט כי חל סעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה, המקנה לעותרת זכות לרכוש את הקרקע בתנאים שנקבעו בה. עוד קבע בית המשפט כי עילת התביעה של העותרת לא פקעה וכי העותרת היא אכן תביעתם של בעלי הזכויות המקוריים. לפיכך חויבה העירייה לשלם לעותר הוצאות בסך 15,000 ₪, והערת אזהרה שנרשמה על הקרקע נמחקה.