ע"א 28658-10-19

תקציר

השופטים פסקו לטובת הנתבעים, גני יהודה וחברי הוועד שלה, ולא מצאו כל הצדקה לטענות שהועלו נגדם על ידי התובעים, אילוז. בפסק הדין נקבע כי אילוז לא הביאה ראיות מספיקות כדי להוכיח כי התמהמהותה של גני יהודה בחתימה על הבקשה להעברת הזכויות במקרקעין גרמה להם נזק כלשהו. עוד נקבע כי היו גורמים נוספים מעבר לשיהוי שמנעו את העברת הזכויות, לרבות פעולות שנקטו אילוז עצמם, כגון סירובם לחתום על ייפוי כוח הנדרש על ידי רשות מקרקעי ישראל. זאת ועוד, התובעים לא הצליחו להוכיח את הנזקים הנטענים או את הקשר הסיבתי בין נזקים נטענים אלה לבין התנהלות הנתבעים. גם הטענות בדבר חיובי ריבית על הלוואות ותשלום מס רכישה לא הוכחו, שכן התובעים לא סיפקו תיעוד או ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. השופטים הדגישו כי סירובם של הנתבעים לחתום על הבקשה לא נבע מרשלנות או מכוונה רעה כלפי אילוז, אלא היה חלק ממחלוקת רחבה יותר בין גני יהודה לבין רמ"י, שנועדה להגן על האינטרסים של כלל חברי העמותה. בנוסף, קבעו השופטים כי לא ניתן לבסס את אחריותם האישית של חברי הוועד, שכן אין בסיס להרמת מסך מעמדו התאגידי של העמותה, והתנהלותם אינה מצדיקה אחריות כזו. מעשיהם של החברים לא נמצאו במרמה או נעשו בחוסר תום לב. גם ערעורה של אילוז בעניין הוצאות נוספות נדחה, שכן בית המשפט לא מצא עילה לפסוק הוצאות אלה בהליך נפרד. לבסוף, ההחלטה חייבה את התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים בשתי הערכאות והורתה על השבת כל התשלומים ששולמו על סמך פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר.