ת"א 15875-01-19

תקציר

נסוב סביב רכב שניזוק השייך לתובע, שנגרם משער בבעלות הנתבע 1. השאלה העיקרית הייתה האם על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזק, עליו הסכימו שני הצדדים לאחר שמצאו את הנתבעים אחראים. הנושא המרכזי היה הערכת הנזק שנגרם לתובע. בית המשפט קיבל את תיאורו של התובע את האירוע ומצא את הנתבעים רשלניים בשל מנגנון הסגירה הלקוי של השער. נהגו של התובע לא נמצא פגם כלשהו בהתנהלותו. בית המשפט הטיל אחריות של 70% לנתבע 1 ו-30% לנתבע 2, שכן הנתבע 1 היה אחראי על בניית השער ומנגנונו ולא הציג כל ראיה לסתור את טענות התובע. באשר לנזק שנגרם לרכבו של התובע, פסק לו בית המשפט סך של 38,000 ₪, שכן לא שוכנע כי עלות הפירוק וההעתקה בפועל של הרכיבים שנוספו באה לידי ביטוי בראיות התובע. התובע היה זכאי גם לפיצוי בגין אגרת בית משפט, שכר טרחת שמאי, הוצאות עדים ושכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי הנתבעים, כאשר הנתבע 1 שילם 70% ונתבע 2 שילם את 30% הנותרים. בתוך כך, הודעת הצד השלישי שהגיש הנתבע 1 נדחתה בשל היעדר ראיות מספיקות לנזקים. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובע 38,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום מלוא הסכום.