ע"מ 44520-03-18

תקציר

התיק נסוב סביב מכירת מניות והאם יש לראות בהן מכירת נכס אחד או מספר נכסים שנרכשו בנפרד. המערער, שהיה בעל השליטה בחברת ש.י.א. רפאל, מכר את כל מניותיו בחברה בעסקה שמטרתה לסיים את השקעתם ולהפרידם מהחברה. המניות שנמכרו כללו הן מניות רגילות והן מניות בכורה, אשר העניקו זכויות שונות למערערת. פקיד השומה סיווג את מכירת המניות הללו כשני נכסים נפרדים, וטען כי הן נמכרו כיחידה אחת כדי להגן על זכויות הצדדים המעורבים. על סיווג זה ערערה המערערת, אשר טענה כי יש לראות במניות נכס אחד, דבר המוביל לשומת מס שגויה. השופט מצדד בפקיד השומה וקובע כי פקודת מס הכנסה עוסקת במס שבח על מכירת נכס ובמיסוי מקורות הכנסה שונים, לרבות מכירת מניות. כל סוג מניה העניק זכויות שונות, היו לו תאריכי רכישה ומחירים שונים, וטופלו בנפרד בהסכם הפשרה. לפיכך, יש לחשב את רווח ההון ממכירתם בנפרד, בהתאם להוראות הפקודה. השופט דן גם בסיווג רכישה עצמית של מניות רגילות, תוך הסכמה עם פרשנותו של פקיד השומה. לדברי נושא המשרה, יש לראות את הרכישה כתהליך דו-שלבי: ראשית, חלוקת דיבידנדים לבעלי המניות ושנית, רכישת מניות על ידי בעל המניות הנותר באמצעות כספי הדיבידנד. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת ומכירה ביתרונות שנצברו לבעלי המניות הנותרים והיוצאים כאחד מהרכישה העצמית. נקודת מחלוקת נוספת הייתה הפטור ממס על רווחי הון של תושבי חוץ לפי סעיף 97(ב3) לפקודת מס הכנסה. המערערים, בהיותם תושבי חוץ, טענו כי הם זכאים לפטור זה. עם זאת, השופטת מבהירה כי פטור זה אינו חל על מניות שנרכשו לפני 1.1.2009, כפי שהיה במקרה של מניותיה הרגילות של המערערת. באשר לחישוב רווחי ההון, מסכים השופט עם קביעתו של פקיד השומה כי המניות הרגילות הוקצו למערערת ללא תמורה ומשכך לא היה להן מחיר מקורי. טענות המערערת לייחס מחיר מקורי למניות אלה לא היו משכנעות. לבסוף, השופט מאשר את החלטת פקיד השומה להטיל על המערערת קנס גירעון בשיעור של 15%, בשל רשלנות בדיווחיהם, שלא שיקפו נאמנה את העובדות. סיכומו של דבר, הערעור נדחה, והשומה שנערכה על ידי פקיד השומה מאושרת, כאשר למערערת הוצאות בסך 60,000 ₪.