עת"מ 40362-06-10

תקציר

העתירה עוסקת במבנה בית ספר בשכונת רמות א' בירושלים ובשאלה האם נפלה טעות בהחלטת עיריית ירושלים להעביר את המבנה לבית הספר "אהבת ישראל", מוסד חינוכי רשמי. בית הספר "חכמת יעקב", מוסד חינוכי מוכר אך לא רשמי, טען כי יש להקצות לו את המבנה או שימוש חלקי בכיתותיו. המבנה, בבעלות העירייה, שימש בעבר כבית ספר בטוח אך פונה בשל ירידה ברישום התלמידים. העירייה אפשרה בעבר ל"חכמה יעקב" להשתמש בחלק מהכיתות בבניין באופן זמני, אך תוקף היתר זה פג. העותרים, הורים לילדי בית ספר יסודי באגף החינוך החרדי, טענו כי החלטת העירייה להעביר את המבנה לאהבת ישראל אינה סבירה ואינה שוויונית, שכן היא מותירה את בית הספר "חכמת יעקב" ללא פתרון למצוקת המקום שבו. לטענתם, על העירייה מוטלת חובה חוקית לתת מענה וכי ההחלטה התקבלה ללא שיקול דעת. המשיבים, העירייה ומשרד החינוך, טענו כי אין הם מחויבים על פי חוק להעמיד מבנה לבית ספר מוכר שאינו רשמי וכי ההחלטה סבירה ובהתאם לנהלים המחייבים. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות העותרים כי העירייה הייתה מחויבת להעביר את המבנה לחוכמה יעקב או כי ההחלטה להעבירו לאהבת ישראל הייתה בלתי חוקית. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את העתירה, וציין כי העירייה טרם החליטה בבקשתה של חכמה יעקב לשימוש חלקי במבנה. העירייה הורשתה להמשיך בהעברה לאהבת ישראל, אך נדרשה להחליט בבקשתה של חכמה יעקב עד למועד שנקבע. עשר כיתות בבניין יישארו ריקות עד לקבלת החלטה, מה שיבטיח שלחכמת יעקב תהיה הזדמנות להשתמש בהן אם בקשתן תאושר. פסק הדין הפציר בצדדים למצוא פתרון מוסכם התואם את החוק ונותן מענה לצרכי המרחב של שני בתי הספר.