עמ"צ 37758-10-22

תקציר

בפסק הדין מתייחס בית המשפט לשני ערעורים עיקריים הנוגעים לאפוטרופסות ולהורות של קטינים. ראשית, בית המשפט, בהתאם לחוות דעתם של כבוד השופטים פלאוט ויצמן, מסכים לדחות את ערעור המשיבים ומקבל את בקשת היועץ המשפטי לממשלה לבטל את מינויו של המשיב מס' 2 כאפוטרופוס נוסף לקטינים. פסק הדין מדגיש רתיעה עזה ממינוי אפוטרופוס או הורה שלישי, תוך כיבוד המסגרת החקיקתית הקיימת, שאינה מכירה בהורות משולשת. בית המשפט מדגיש את חשיבות ההקפדה על הוראות החוק הקובעות כי קטין יכול להחזיק רק שני אפוטרופוסים אלא אם קיים "טעם מיוחד" המצדיק אחרת. במקרה ספציפי זה, תוך הכרה בתפקידם של המשיבים בטיפול בקטינים, מדגיש בית המשפט כי אין צורך באפוטרופוס נוסף לפי דו"ח העובד הסוציאלי. פסק הדין משקף גם שמירה על גבולות תקנת הציבור הראויים ואי מתן תוקף להסדרי משפחה שאינם חקיקתיים באמצעות חקיקה שיפוטית, שעשויות להיות לה השלכות רחבות לרבות היבטים משפטיים, חברתיים וכלכליים. פסק הדין מדגיש את המודל הדו-הורי המסורתי, הנותר המסגרת המשפטית, ומשקלו כנגד התערבות שיפוטית לביסוס מעמדו של המשיב מס' 2 כאפוטרופוס. החלטת בית המשפט נשענת על היעדר ראיות המצביעות על פגיעה או צרכים לטובת הקטינים המצדיקים אפוטרופסות נוספת. זאת ועוד, ניתנת הדעת לבחירותיהם הקודמות של המשיבים בתפיסת הקטינים וחינוכם, ומבהירה כי לבחירה מודעת כזו השלכות משפטיות אינהרנטיות. פסק הדין מסתיים בקביעה כי בנסיבות האמורות, מינויו של המשיב מס' 2 כאפוטרופוס נוסף אינו עומד באמות המידה המשפטיות של עילה מיוחדת או צורך להגנה על האינטרסים של הקטינים. אשר על כן, בית המשפט מבטל את המינוי ודוחה את שתי העתירות למינוי המשיב מס' 2 כהורה מאמץ או כאפוטרופוס נוסף.