ע"א 52/93

תקציר

התיק סובב סביב חוזה הימורים ויכולת האכיפה של שיקים שהונפקו כתמורה עבור אסימוני הימורים. המשיבה, מרינה ספנות ליין בע"מ, מפעילה קזינו על ספינה היוצאת מאילת וחוזרת אליה, תוך ביצוע פעילות הימורים מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל כדי לעקוף את מגבלות ההימורים במדינה. המערער השתתף במשחקים אלה והנפיק שלושה שיקים בסך כולל של 12,000 ₪ לרכישת אסימוני משחק, אך בהמשך הורה לבנק שלו שלא לכבד אותם. השיקים הוגשו לביצוע, מה שהוביל את המערערת לטעון בבית המשפט כי הם נמסרו בקשר לחוזה בלתי חוקי. עם זאת, בית משפט השלום באילת פסק לטובת המשיב והורה למערער לערער. השאלה המרכזית היא האם התמורה שניתנה בגין השיקים אינה חוקית או מנוגדת לתקנת הציבור. בעוד שחוזי הימורים זוכים בדרך כלל ליחס מזלזל, האפשרות לקבל היתר לפעילות כזו בישראל מסירה את התווית של "בלתי חוקי" או "בניגוד לתקנת הציבור". יתר על כן, חוק החוזים מבחין בין חוזים בלתי חוקיים לבין חוזי הימורים, כאשר האחרונים מתויגים כ"רופפים". פרשנותם של פרידמן וכהן לחוק תומכת בהבחנה זו. במקרה הנוכחי, הצ'קים לא ניתנו בתמורה בלתי חוקית משום שלא שימשו לרכישת אסימונים להימורים בתוך גבולות ישראל או ליישוב הפסדים במשחקים. במקום זאת, מדובר ברכישה לפני המשחק של אסימונים לשימושו של המערער עצמו, המייצגים התחייבות ראשונית ולא מימוש תוצאות חוזה הימורים. הרחבת מגבלות האכיפה של חוק החוזים לתרחיש זה אינה ראויה, שכן היא תתגמל את מי שמבקש להמר אך מסרב לכבד את התחייבויותיו. התפתחות המשפט המקובל האנגלי בנושא זה הראתה גם מגמה של התרחקות מאי-תוקף מוחלט של מכשירים שהונפקו בגין חובות הימורים. חוק ההימורים האנגלי משנת 1968 נותן תוקף מפורש לצ'קים שהתקבלו בתמורה למזומן או אסימוני משחק. פסיקה זו תומכת בהבחנה בין שיקים שניתנו בגין רכישת אסימונים לפני ההימורים לבין כאלה שניתנו לאחר מעשה לכיסוי הפסדים. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערער נדרש לשאת בהוצאות הערעור. החלטת בית משפט השלום באילת, שפסק לטובת המשיב ואכפה את תשלום השיקים, מתקבלת.