עת"מ 382/12

תקציר

העותרים הגישו עתירה נגד החלטת המשיבים להקים אצטדיון כדורגל בקריית הספורט של וייסגל, בשל היעדר הודעה, עיכובים אובייקטיביים וסובייקטיביים, אי מיצוי הליכים, חוסר עמידה של העותרים ואי צירוף משיבים נוספים. עם זאת, השופט פסק לטובת העותרים בנימוק שהחלטת המשיבים אינה סבירה. השופט קיבל את טענת העותרים כי ההחלטה על העתקת מיקום האצטדיון לא פורסמה באופן רשמי, והמשיבים לא הוכיחו כי ההחלטה נמסרה לעותרים. אף שהיה על העותרים לערער על החלטת הוועדה המקומית להעניק לעירייה היתרי בנייה, השופט ראה בכך מקרה חריג שבו בית המשפט יכול להתערב בטרם מוצה הליך הערר. השופט דחה גם את טענת המשיבים כי העותרים נעדרי זכויות מעמד, שכן לא ידעו על הכוונה להקים אצטדיון במרכז הספורט בעת רכישת דירותיהם. יתר על כן, השופטת הסכימה עם טענת העותרים כי התכנית הקיימת למרכז הספורט אינה מאפשרת הקמת מבנים, לרבות האצטדיון, שכן היא נעדרת הוראות מפורטות, ולועדה המקומית אין סמכות להוציא היתרי בנייה ללא תכנית מפורטת דיה. לבסוף, קבע השופט כי החלטת העירייה לשנות את מיקום האצטדיון הייתה בלתי סבירה, שכן היא הושפעה משיקולים זרים, כגון לחץ ציבורי, מניעים פוליטיים ואינטרסים כלכליים, והתקבלה ללא שיקול דעת ראוי. בעקבות זאת בוטלו היתרי הבנייה שהוציאה הוועדה המקומית והעותרים חויבו לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.