ע"ע 12069-06-20

תקציר

פסק הדין עוסק בשני ערעורים: ערעור המדינה על חיוב עובדת בפיצוי בגין התנכלות והפרת הגנת המידע, וערעור העובדת על דחיית טענתה להטרדה מינית וטענת פיטורים שלא כדין, לצד הפיצויים שנפסקו. בית הדין החליט לקבל את ערעור המדינה ולדחות את ערעורו של העובד, דבר המצביע על היעדר הצדקה לשנות את מסקנותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. הערעור עסק בסכסוך על זכויות פטנט בין העובד לבין משיב אחר, במסגרתו ייחס בית הדין האזורי התנכלות מצד המשיב למדינה. עם זאת, בית הדין לערעורים לא מצא פגם בהתנהלות המעביד, והדגיש כי אחריותו של מעביד למעשי עובד כרוכה בשיקולים מורכבים, לרבות התנהלות המעביד ופערי חקיקה. בית הדין ציין כי המעסיק נקט אמצעים סבירים לטיפול בתלונת ההטרדה וסייע בניסיונות לפתור את סכסוך העבודה. העובדת טענה לפגיעה עקב חשיפת זהותה במהלך בירור והעברתה הקצרה לתפקידים בלתי רצויים. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין בכך כדי להצדיק הטלת אחריות על המדינה. פיצויים שנפסקו בגין הפרת הוראות שירות המדינה, הנוגעים להעסקה זמנית העולה על פרקי הזמן שנקבעו, נתפסו כבעייתיים, שכן הפרה זו היטיבה עם העובד. בית הדין לא מצא עילה להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר בתביעות על הטרדה מינית ובסיום העסקתה של העובדת, וציין כי נעשו מאמצים למצוא לעובדת מקום חלופי. בסופו של דבר, בית המשפט קיבל את ערעור המדינה ודחה את ערעורו של העובד, מבלי שהוטלו עליו הוצאות.