ת"צ 50430-11-18

תקציר

פסק הדין בתיק זה נוגע להיעתרות חלקית של בקשה הקשורה לשירותי תעופה ולניואנסים של טיפול בתובענות ייצוגיות לפי חוק שירותי תעופה. בית המשפט הקפיד להתייחס לעקרון ייחוד העילה והפיצוי ללא הוכחת נזק החל בתובענות ייצוגיות. סעדים שאינם עולים בקנה אחד עם חוק שירותי תעופה חויבו למחיקה בשל כלל העל לפיו תביעות בתחום התעופה חייבות לעמוד בקפדנות בתנאים הקבועים בחוק, המושפעים מהסכמים בינלאומיים כמו אמנת מונטריאול. עיקרו של פסק דין זה נשען על המסגרת החקיקתית השוללת תביעות פיצויים ללא נזק מוכח בתובענות ייצוגיות, וחוסמת מקרים ספציפיים כגון מקרים בהם מעורבים אנשים עם מוגבלות. התייחסויות מרכזיות לפסקי דין קודמים חיזקו נקודה זו, תוך הדגשה ברורה כי פיצוי סטטוטורי המוגדר בסעיף 6(א)(3) לחוק שירותי תעופה מהווה מטבעו פיצוי ללא הוכחת נזק, ולכן אינו מתאים לתובענה ייצוגית, לפי סעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות. למרות מחיקות אלה, תביעות העוסקות במצוקה נפשית והפרת חובת הלשנה, כהגדרתה בסעיף 14 לחוק שירותי תעופה, אושרו להתנהל. עובדה זו הדגישה כי בעוד שתביעות פיצויים סטטוטוריות ללא נזק מוכח מצומצמות בתובענות ייצוגיות, תביעות הכרוכות במצוקה נפשית שומרות על כדאיותן, תוך הדגשת האיזון הדקדק בין הוראות חקיקה נוקשות לבין קצבאות בגין נזקים מוחשיים, אם כי לא ממוניים. גישתו של בית המשפט עלתה בקנה אחד עם תקדימים משפטיים מבוססים, בהם דחייה על הסף בתובענות ייצוגיות שמורה לתיקים חסרי תוכן או כאשר הגנות מוחלטות עלולות לייתר את ההליך. בבקשות כוונו תיקונים, המשקפים גיזום משפטי זה, תוך הנחיה לשני הצדדים להתאים את כתבי טענותיהם לאור פסק דין זה. פסק הדין הדגיש את המורכבות והדיוק הנדרשים בניווט במסגרות משפטיות המאזנות בין תמריצים לתביעות ייצוגיות לבין תביעות נזיקין בלתי מוצדקות, תוך הבטחת טוהר המידות הפרוצדורלית וההלימה החקיקתית בתובענות ייצוגיות הקשורות לתעופה.