ת"ק 56351-01-16

תקציר

התובעים, שהיו נוסעים, חוו ביטולי טיסות ועיכובים שבגללם נאלצו להוציא כספים נוספים על לינה ונגרמו להם הפסדים כספיים אחרים. הם קיבלו פיצוי מסוים מחברות התעופה המעורבות, בריטיש איירווייז (BA) ודלתא, אך תבעו מהם נזקים נוספים, במיוחד דלתא, שאותה האשימו בתשלום הפיצוי באיחור. התובעים תבעו גם את סוכנות הנסיעות שהזמינה את טיסותיהם. השופטת קבעה כי לסוכנות הנסיעות אין כל אחריות כלפי התובעים שכן היא מילאה את התחייבויותיה וסייעה לתובעים במידה מספקת. באשר לחבותה של דלתא, קבעה השופטת כי חברת התעופה לא עמדה בדרישות החוקים החלים – חוק התובלה האווירית וחוק שירותי תעופה – בכל הנוגע לזכויות הנוסעים במקרה של עיכובים וביטולי טיסות. דלתא לא הוכיחה כי העיכוב היה בלתי נמנע או כי נקטה בכל האמצעים הדרושים כדי למנוע אותו. זאת ועוד, דלתא לא סיפקה טיסה חלופית כנדרש בחוק, וטענתה כי ניסתה להזמין את התובעים בחברת תעופה אחרת, אל על, לא הוכחה. השופטת דחתה גם את טענת דלתא כי היא אינה אחראית להסדרת טיסה חלופית מאחר והעיכוב היה של שעה וחצי בלבד, וקבעה כי העיכוב גרם להחמצת טיסת המשך, שהיוותה ביטול. עוד קבעה השופטת כי דלתא לא הוכיחה כי פעלה בהתאם לדרישות אמנת מונטריאול, והתנהלותה כלפי התובעים, ובפרט הימנעותה מליידע אותם על ביטול הזמנתם באל על, הייתה בלתי מספקת. דלתא ואל על אשמות שתיהן בכך שחייבו את התובעים לשלם עבור כרטיס יקר במחלקה ראשונה לחזרה לישראל, ותביעותיהם ההדדיות זו כלפי זו - בדבר רשלנות והפרת חוקי התעופה - לא הוכרעו, שכן בית המשפט לא היה חייב להכריע בסכסוך. לסיכום, השופטת הורתה הן לדלתא והן לאל על לפצות את התובעות ביחד ולחוד בסכום של 8,500 שקל כל אחת, שכלל החזר עלות כרטיס טיסה במחלקה ראשונה ופיצוי נוסף בגין עוגמת הנפש שנגרמה להן כתוצאה מהתנהלות שתי חברות התעופה. תביעת התובעים נגד סוכנות הנסיעות נדחתה.