ת"ח 17402-01-15

תקציר

המקרה המדובר הוא סכסוך על שעבוד ימי על ספינה שהוזמנה על ידי Lomar וסופקה על ידי חברה מאנגליה שפעלה באמצעות קבלני משנה, כאשר הספק העיקרי טוען כי בעלי האנייה חייבים להם תשלום עבור אספקת הדלק. קביעתו של השופט היא כי התביעה נדחית מאחר ולתובעת, שהיא הספקית הפיזית של הדלק, אין עילה לממש שעבוד ימי על האנייה. השופט מפרט בפסק הדין כי על פי הדין הישראלי, הזכות לתבוע שעבוד ימי נתונה לצד שהתקשר ישירות עם האנייה, ולא למי מקבלני המשנה. לא ניתן היה להוכיח את ההסכם הישיר בין בעל האנייה לספק הפיזי, והמסמכים החתומים המאשרים את קבלת הטובין אינם מהווים התקשרות ישירה או הסכם לשעבוד ימי. בנוסף, השופט מציין כי דיני הימאות מיושנים ואינם משקפים את המצב הנוכחי של המסחר הבינלאומי והסחר הימי המודרני ולכן יש לבחון אותם מחדש על ידי המחוקק. עם זאת, עד לשינוי החוק, יש להחיל את הדין הקיים, ולכן תביעת התובע נדחית. כמו כן מורה השופט לתובע לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של בעלי האונייה, הקבועים על 30 אלף שקל, והפיקדון יוחזר לבעלים.