ה"פ 23703-10-12

תקציר

המחלוקת היא על בעלות בקוטג' ובדירה בין המבקשים, מר סורקה ובתו הגב' רצאבי, לבין המשיבים, מר תמיר ומר ששון. לטענת המבקשים, המשיבים זייפו מספר מסמכים משפטיים לרבות הסכמי הלוואה, חוזי מכר והערות אזהרה על מנת לגנוב מהם את הנכסים. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי המבקשים אכן לוו מהם כספים ולא עמדו בהחזר, מה שהוביל למכירת הנכסים המדוברים. השופט סקר בהרחבה את ההיסטוריה הארוכה של התיק, כולל תביעות קודמות הקשורות אליו. המבקשים הודו בעבר, במספר הליכים משפטיים, כי הנכסים נמכרו למשיבים. השופט ציין כי טענתם הנוכחית של המבקשים סותרת את הצהרותיהם הקודמות, שנאמרו במסמכי בית המשפט ובתצהירים. המבקשים לא סיפקו הסברים סבירים להיפוך גרסתם הקודמת. השופט מצא כי עדויות המבקשים אינן מספקות, אינן עקביות וחסרות מהימנות. הם לא סיפקו ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתם הנוכחית או להסביר את הצהרותיהם הסותרות הקודמות. נהפוך הוא, גרסת המשיבים נתמכה במסמכים ובעדויות, לרבות של עדי צד ג' בעלי עניין, כגון עורכי הדין שייצגו את המבקשים בהליכים קודמים. טענותיהם החמורות של המבקשים בדבר זיוף ומרמה לא הוכחו. השופטת העדיפה את חוות דעת המומחה שהגישו המשיבים, אשר מצאה הסתברות גבוהה כי החתימות על הסכמי המכר אותנטיות. השופטת הגיעה למסקנה כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה הכבד במיוחד המוטל עליהם, בשל אופי טענותיהם והשיהוי המשמעותי בהגשת התביעה. לפיכך, התביעה נדחתה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשפט של המשיבים, בשכר טרחת עדים ובשכר טרחת עורך דין בסך 45,000 ₪.