בג"צ 4947/13

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית עתירה נגד החלטות בית דין אזורי ובית משפט גדול בעניין הליך גירושין וחלוקת הרכוש בין העותר למשיב לאחר מכן. הסכם הגירושין המקורי, שאושר בשנת 1996, קבע חלוקת בניין המורכב ממספר דירות והרחבה. עם זאת, הסכם זה בוטל על ידי בג"ץ בשנת 1999. בעקבות זאת פתח בית המשפט המחוזי בהליכים לחלוקת הרכוש המשותף. לאחר מספר דחיות, מינה בית המשפט המחוזי בשנת 2010 שמאי להערכת שווי הנכס. דו"ח השמאי, שהוגש בשנת 2012, לא התקבל על ידי בתי המשפט בשל אי סדרים ואי דיוקים פרוצדורליים. פסק דינו המאוחר יותר של בית הדין האזורי בעניין חלוקת הרכוש, אשר אושר על ידי בית המשפט הגדול, התבסס על זכויותיו של המשיב בנכס לפני הנישואין ולאחריהם, וכן על הירושה שקיבל. בג"ץ, במקרה זה, בית המשפט העליון, קבע כי אין מקום להתערב בהחלטות בתי הדין הרבניים, שכן הן לא התקבלו ללא סמכות, ולא נפלו פגמים או שיהוי יתר על המידה המצדיקים מתן סעד. לפיכך נדחתה העתירה, ולכל צד נשמרו הזכויות בטענותיו.