ו"ע 7060-11-11

תקציר

הדיון נסוב סביב החבות במס רכישה של רכישת זכויות במקרקעין, ובפרט בדירות מגורים. החוק מגדיר דירת מגורים ככזו המשמשת או מיועדת לשמש למגורים. המערערים במקרה זה רכשו דירות נופש והשתמשו בהן למגורים, בניגוד לייעודן התכנוני. לטענתם, יש לראות בדירותיהם דירות מגורים לצורכי מס, שכן הן עומדות בתנאים של מבחנים אובייקטיביים וסובייקטיביים, ולכן יש לחייבן במס בשיעור נמוך יותר. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי עמידתם של המערערים במבחן הסובייקטיבי נבעה במישרין מהפרת החוק, שכן התגוררו בדירות כל השנה בניגוד לתכלית התכנונית. לפיכך, מתן הטבת מס משמעותו "תגמול חוטאים", דבר המנוגד לתקנת הציבור. יתר על כן, בית המשפט פירש את המבחן האובייקטיבי כך שיכלול את הייעוד התכנוני של הנכס, המחייב אותו להיות ראוי למגורים מבחינה משפטית. מאחר שדירות המערערים יועדו לצורכי נופש, הם נכשלו במבחן זה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המערערים בדבר הסתמכות על מדיניות מס קודמת, וקבע כי הם היו מודעים למגבלות התכנוניות בעת רכישת הדירות ולא יכלו לטעון באופן לגיטימי להסתמכות על מדיניות שהשתנתה. משכך, דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערים לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.