ת"א 48513-11-18

תקציר

התובעים, בני זוג, הסכימו לרכוש דירה מהנתבעים תמורת 1,450,000 ש"ח במהלך פגישה במאי 2016. התובעים שילמו מקדמה בסך 100,000 ש"ח וציפו לעריכת חוזה בכתב, דבר שלא יצא לפועל. במקום זאת, הם שילמו תשלומים נוספים בסך 721,150 ש"ח ללא חוזה מפורט וללא בטוחה הנדרשת על פי חוק. בין הצדדים התגלעה מחלוקת, שהובילה להסכם לביטול הרכישה, לפיו הנתבעים ישיבו לתובעים את תשלומי התובעים בתוספת 80,000 ₪ בתוך 8 חודשים. הנתבעים החזירו רק חלק קטן מהכסף, מה שהוביל את התובעים לתבוע את יתרת הסכום בתוספת פיצויים. הנתבעים הודו בחוב אך הכחישו את הטענות למרמה וחוסר תום לב, וטענו כי חוסר היכולת של החברה לפרוע נבע מנסיבות בלתי צפויות. בית המשפט מצא את החברה ואת בעל השליטה בה, הנתבע 2, חיים כהן, אחראים למלוא הסכום הנתבע, שכן כהן התחייב אישית לפרוע לתובעים ופעל בחוסר תום לב. התנהלותו של כהן, שהתעלמה מהדרישה לספק ביטחון לתשלומי התובעים, נמצאה כמצג בוטה של חוסר תום לב. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה נגד הנתבעת 3, תמר כהן, אשתו של חיים כהן, שכן מעורבותה בעסקה הייתה מינימלית, והיא לא ביצעה מעשים פסולים או נטלה על עצמה התחייבויות כלשהן כלפי התובעים. לתובעים נפסק 701,150 ש"ח בתוספת ריבית ושכר טרחת עורך דין מהחברה ומחיים כהן.