ת"א 1055/08

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2001, הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד שני נתבעים, בדרישה לפיצויים בגין פציעות שנגרמו לו בתאונה. הנתבע מס' 2 הודה בחבות, ואילו התביעה נגד הנתבע מס' 3 נדחתה כמיותרת, שכן התביעה לא הייתה קשורה לתאונה אחרת שאירעה בשנת 2005. עיקר המחלוקת נסובה סביב נזקיו של התובע, ובפרט ליקוי תפקודי, אובדן השתכרות, כאב וסבל, עזרה מאחרים והוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. בית המשפט מינה מומחה אורתופדי שאישר את נכותו הרפואית של התובע אך לא מצא מגבלות תפקודיות שנגרמו כתוצאה מהתאונה. המומחה ייחס את הבעיות התפקודיות של התובע לתגובת "לאחר טראומה" והמליץ על ייעוץ פסיכיאטרי, אך התובע סירב. בית המשפט קבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח ליקוי תפקודי בשל בעיות נפשיות, בהתאם לחוות דעתו של המומחה. משכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעת להפסד השתכרות בעבר ובעתיד. עם זאת, בית המשפט פסק לתובע 7,000 ₪ בגין הפסדי שכר בתקופה מסוימת לאחר התאונה. בגין כאב וסבל נפסקו לתובע 21,780 ₪. בית המשפט הכיר בצורך של התובע בעזרה מאחרים בעקבות התאונה, אך הפחית את הסכום הנתבע ל-5,000 ₪ בשל היעדר ראיות בכתב. בית המשפט פסק גם 1,500 שקלים עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, למרות היעדר הוכחה בכתב. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הנקובים, לרבות אגרת בית משפט, שכר טרחת עורך דין וריבית, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. זכות הערעור נשמרה ל-45 יום מיום מתן פסק הדין.