ע"א 8949/17

תקציר

הערעור נדחה משום שהיה מדובר בעיקר בקביעות עובדתיות ברורות של בית המשפט הפרוצדורלי, שערכאות ערעור בדרך כלל אינן מתערבות בהן אלא אם קיימות נסיבות חריגות – שאף אחת מהן אינה חלה כאן. המערערת טענה כי קיים הסכם עם המשיב לשנתיים של זכויות הפצה בלעדיות, אך הראיות הראו אחרת. בתחילה, הציע המשיב תקופת בלעדיות של שישה חודשים, אותה קיבל המערער במשתמע באמצעות מילוי והגשת טופס פתיחת החשבון, למרות שניסה לנהל משא ומתן במשך תשעה חודשים. זאת, בניגוד לטענת המערערת בדבר הסכם לשנתיים. יתר על כן, התקשורת של המשיב הייתה מנומסת אך תקיפה, הדגישה את זמניותו של הסידור ביניהם והביעה צער על כך שלא סיפקה דוגמיות משקפיים נוספות. בית המשפט המחוזי מצא כי ההסכם כלל רק משלוח דגימות ובלעדיות של שישה חודשים, שהמשיבה כיבדה בכך שלא חיפשה מפיץ אחר באותה תקופה. טענותיה של המערערת בדבר חוסר תום לב כלפי המשיב הוגדרו כחסרות בסיס, שכן המשיבה הבהירה בשקיפות את כוונותיה שלא לחתור להסכם ארוך טווח. בית המשפט ציין את לשונו הבלתי הולמת של המערער כלפי שופטים, אשר הורשעה. בסופו של דבר, פסק הדין אושר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪.