ת"פ 38520-01-20

תקציר

השופטת בתיק זה, סימי פלג קימלוב, קבעה כי עקרון ההלימות, כאמור בתיקון 113 לחוק העונשין, מנחה את העונש שיוטל על הנאשם. עיקרון זה מבקש לקבוע יחס ראוי בין חומרת העבירה לבין העונש המוטל. בית המשפט נדרש לקבוע מתחם ענישה הולם, תוך התחשבות בגורמים כגון הערכים החברתיים שנפגעו מהעבירה, חומרת הפגיעה ונסיבות ביצוע העבירה. במקרה זה, העבירות שביצע הנאשם נחשבות לאירוע בודד, המאופיין בתקיפת קשיש, וכתוצאה מכך החבלות נמוכות יחסית. השופט סיווג את הערכים החברתיים שנפגעו במקרה זה כהבטחת שלמותם, כבודם וביטחונם האישי של פרטים, עם רמת הגנה מוגברת המוענקת לנפגעים קשישים בשל פגיעותם. נסיבות ביצוע העבירה מתוארות כבלתי צפויות ומסלימות באופן פתאומי, כאשר מעשיו של המתלונן עצמו עשויים לתרום לאירוע. השופט הגדיר את הפגיעה בערכים חברתיים במקרה זה כנופלת לקצה התחתון של הקשת. עיון בפסיקה דומה מעלה כי העונש הטיפוסי על עבירה כזו יהיה עבודות שירות או מאסר קצר. בעוד שהנאשם נושא באחריות פלילית למעשיו, השופט הכיר בכך שהוא סובל ממחלת נפש, שהשפיעה על התנהגותו בעת ביצוע העבירה. הפרעה נפשית זו, אף שאינה פוטרת אותו מאחריות פלילית, נחשבת משמעותית דיה כדי להשפיע על יכולתו להבין את מעשיו ומהווה קרבה לסייג האחריות הפלילית. לפיכך, מדובר בשיקול בקביעת מתחם הענישה ההולם, שהשופט קבע כנע בין מאסר על תנאי למקסימום של 12 חודשי מאסר. נוכח היעדר עברו הפלילי של הנאשם, גילו והסיכון הנמוך לעבירה חוזרת, גזר השופט קימלוב על הנאשם שלושה חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי למשך שלוש שנים. עונש זה מוטל בקצה התחתון של טווח הענישה המתאים. בנוסף, חויב הנאשם בתשלום התחייבות כספית בסך 1,000 ₪ בשנה למשך שנה, כאמצעי הרתעה מפני ביצוע עבירות אלימות. זכות הערעור על פסק הדין נשמרה הן לתביעה והן להגנה, עם אפשרות לעשות זאת בתוך 45 יום בבית המשפט המחוזי.