ע"מ 43666-06-20

תקציר

הערעור מערער על שומות המס שהוצאו ליועץ השקעות לשעבר בבנק, שהורשע בניצול לקוח, מרמה, הפרת אמונים והלבנת הון. הטענה המרכזית היא כי הכספים שהתקבלו מהלקוח, למרות שהושגו שלא כדין, היו מתנה ולכן לא הכנסה חייבת במס, מה גם שהם הוחזרו במלואם יחד עם סכום נוסף ותשלום פשרה אזרחית. בנוסף, טוענים המערערים כי השומות הוצאו בחוסר תום לב, לאחר החזרת הכספים. עוד נטען, כי המערערת חתמה על הסדר טיעון בשל לחצים שהופעלו עליה וכי ההכנסות לא דווחו בשל אי הבנה של השלכות המס. בית המשפט לא מצא טעם בטענות. נפסק כי הכספים שקיבלה המערערת היו הכנסה מעבודה ולא מתנה, ולכן היה להם מקור והם חייבים במס. הודאתו של המערער בהליך הפלילי מהווה אף היא ראיה לכאורה במשפט האזרחי, ובית המשפט לא ראה סיבה לסטות מהממצאים והמסקנות שבכתב האישום. כמו כן, החזרת הכספים אינה מבטלת את ההכנסה, והחילוט וההרשעה בתיק הפלילי משרתים מטרות שונות משומות מס. בית המשפט דחה גם את הטענה כי פקיד השומה פעל בחוסר תום לב, מה גם שהמערערת קיבלה טובות הנאה משמעותיות מהסדר הטיעון שלה ושומות המס התלויות ועומדות נגדה נלקחו בחשבון בגזר דינה. לבסוף, נקבע עונש הגירעון, שכן התנהלות המערערת הראתה היעדר הצדקה סבירה לאי דיווח על ההכנסות. לפיכך נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם את הוצאות המשיב.