תמ"ש 29835-10-14

תקציר

התיק נסוב סביב תוקפו של סעיף 6 בהסכם שנחתם בין מר י.ש. ז"ל לבין הנתבע, שותפו הידוע בציבור. הסעיף המדובר עניינו בחלוקת נכסיו של מר י.ש. לאחר פטירתו ועליו חולקת בתו מנישואיו הראשונים, התובעת, הטוענת כי הדבר מפר את סעיף 8 לחוק הירושה. לטענת התובעת, הסעיף יכול להיות תקף רק אם היה חלק מצוואה, מה שהוא לא. הנתבע, לעומת זאת, טוען כי ההסכם היה מתנה במהלך מערכת היחסים ביניהם ויש לפרשו ככזה. השופטת, לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות והטענות שהוצגו, מצאה כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי ההסכם, ובפרט סעיף 6, בטל לפי סעיף 8 לחוק הירושה. החוק קובע כי הסכמים הנוגעים לירושתו של אדם או למתנות שנועדו להיכנס לתוקף לאחר מותו חייבים להיערך בצוואה, מה שלא היה המקרה כאן. פרשנותה של השופטת לסעיף 8 היא שמדובר בהסכמי ירושה שמטרתם לשנות את זכויות הירושה עצמן ולא בהסכמים הנוגעים לעיזבון. יתר על כן, השופט הסביר כי סעיף 8(ב) עניינו מתנות שניתנו אך ורק עקב מותו של הנותן. במקרה זה, בעוד שנקבע כי הסעיף נועד להיכנס לתוקף לאחר מותו של מר י.ש., התובעת לא הצליחה להוכיח כי ההסכם, לרבות סעיף 6, היה ללא תמורה ולפיכך במתנה. משכך, קבעה השופטת כי סעיף 6 להסכם אינו בטל והתביעה שהגישה התובעת, המבקשת להכריז עליו כבלתי ניתן לאכיפה, נדחתה. עם זאת, אין בפסק דין זה כדי למנוע מהנתבעת לתבוע תביעות כדין כלשהן על בסיס ההסכם, ובקשת התובע להוצאות משמעותיות נדחתה. השופטת סיימה בהדגשה כי פסק הדין מתייחס באופן ספציפי לבקשת התובע ואינו נותן תוקף לטענות כלשהן של הנתבעת.