ת"א 2042-11-18

תקציר

השופטת בחנה ביסודיות את המסמכים שהוגשו בתיק זה והחליטה לדחות את מרבית טענות הנתבעים. התיק סובב סביב יחסי יצרן-מפיץ בין התובע לנתבע, אשר הופסקו על ידי התובע. התובע טוען לארבעה שיקים בסך של כמעט שני מיליון ש"ח, אשר הנתבע כתב לכיסוי עלות הסחורה שהתקבלה אך לא כובדו. הנתבעים טוענים כי אי פירעון השיקים נבע מהתנהלות התובעת ומבקשים תביעות שכנגד לפיצויים. השופט פותח בקביעת המסגרת המשפטית לגילוי ולבדיקת מסמכים, תוך הדגשה כי לבית המשפט שיקול דעת רחב בבואו להחליט אילו שאלות ומסמכים רלוונטיים למקרה הנדון. במקרה זה, השופט קובע כי דוחות המכירות של התובעת לתקופה של חמש שנים, כרטיס הנתבע אצל התובעת ודוחות על הנחות וזיכויים לאורך תקופת ההתקשרות אינם רלוונטיים דיים למחלוקת הנוכחית, שבמרכזה אי פירעון שיקים. השופטת דוחה גם את בקשת הנתבעים לקבל את כרטיס המכירה של צד שלישי, "אבושמה", מתוך סברה כי מדובר בסוד מסחרי שאינו מבוסס על טענות הנתבעים לנזקים. יתר על כן, השופט מוצא את שאלון הנתבעים, הכולל למעלה מ-85 שאלות, מכביד יתר על המידה ובעיקר אינו רלוונטי לתביעה הנוכחית. רק שתי שאלות ראויות לתגובה, וגם אלה דורשות הבהרות וראיות נוספות כדי לתמוך בתשובות. בסופו של דבר, השופט מורה למבקשים לשאת בהוצאות המשיב, ופוסק לתובע 1,200 ₪, בשל אופייה המכריע של הבקשה והצלחתה המינימלית. ההחלטה ניתנת בהעדר שני הצדדים ויש לשלם אותה תוך 30 יום.