ת"צ 64925-10-13

תקציר

בית הדין לעבודה דחה את הבקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית על הסף, בשל אופיו של הסעד החריג, והעובדה שהתביעה לא עמדה בדרישות התובענה הייצוגית. התביעה התייחסה לקרנות עזרה הדדית שהוקמו במסגרת יחסים קיבוציים במקום עבודה מאורגן, והמבקשים טענו כי הכספים פורקו ויש להשיב את הנכסים לעובדים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הכספים לא פורקו והמשיכו לפעול, ולכן לא קמה למבקשים עילת תביעה. כמו כן, התביעה הוחרגה מכוח סעיף 10(3) לתוספת לחוק תובענות ייצוגיות, הקובע כי לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית אם קיים הסכם קיבוצי פעיל המסדיר את תנאי העבודה. בית המשפט קבע כי טענות המבקשים, שהתמקדו בייצוג העובדים על ידי ארגון העובדים בנוגע לכספים, אינן מתאימות לתביעה ייצוגית, שכן יש להפנות אותן כלפי הארגון עצמו. המבקשים גם לא פנו לארגון העובדים טרם הגשת הבקשה, ובכך עקפו את מסלול היחסים הקיבוציים. בנוסף, המבקשים לא עמדו בתנאים אחרים להגשת תובענה ייצוגית, שכן טענותיהם לא הובילו לסעדים המבוקשים וחסרו בהירות בכימות, ונבדלו בין קבוצות עובדים. ההחלטה התקבלה לאחר שהתקיים למבקשים שימוע הוגן, והם חויבו לכסות את הוצאות המשיבים.